1. בדקו את זיהוי המוצר: על פי "הנחיות לסיווג וזיהוי של מוצרי פלסטיק מתכלים", שקיות ניילון מתכלות צריכות להיות עם זיהוי ברור, כולל מידע כגון חומר, תנאי פירוק ומספר תקן המוצר. צרכנים יכולים לחפש את הלוגו "double j", שהוא דרך לזהות שקיות ניילון מתכלות.
2. בדוק את תקני המוצר: שקיות פלסטיק מתכלות צריכות לעמוד בתקנים לאומיים רלוונטיים, כגון GB/T 38082-2019 "שקיות קניות מתכלות מפלסטיק" או GB/T 20197-2006 "הגדרה, סיווג, סימון והתכלות ביצועים דרישות לפלסטיק מתכלה".
3. בדיקת קצב הפירוק הביולוגי: על פי GB/T 41010-2021 "דרישות ביצועים וזיהוי מתכלים עבור פלסטיק ומוצרים מתכלים", יש לבדוק שקיות פלסטיק מתכלות להתכלות ביולוגית כדי להבטיח שניתן לפרק אותן לפחמן דו חמצני ומים בתנאים מסוימים.
4. מבחן אקוטוקסיקולוגיה: בנוסף לשיעור ההתכלות הביולוגית, על שקיות ניילון מתכלות לעבור גם בדיקות אקוטוקסיקולוגיות על מנת לוודא שהחומרים המיוצרים בתהליך הפירוק והשאריות של החומרים לאחר הפירוק אינם מזיקים או ללא פגיעה אפשרית בסביבה.
5. בדיקת חומרים: חומרים פלסטיים מתכלים אמיתיים הם בדרך כלל PLA, PBAT או PLA+PBAT+עמילן (St) וכו'. בדקו האם בשקית הניילון נעשה שימוש בחומרים אלו, ולא בפלסטיקים מסורתיים כמו PE-HD שמוסיפים רק מרכיבים מתכלים.
6. תצפית על מאפיינים פיזיים: בהשוואה לשקיות ניילון מסורתיות, שקיות ניילון מתכלות לחלוטין מרגישות רכות יותר ועושות פחות רעש.
7. בדיקת סוכנות מקצועית: אם נדרשת בדיקות מקצועיות יותר, ניתן לשלוח אותן לסוכנות בדיקות מוסמך של צד שלישי לבדיקת ביצועים שיטתית של ירידה בהתבסס על תקנים רלוונטיים.
8. פיקוח שוק: משרדי הממשלה הרלוונטיים יפקחו גם על שקיות הניילון המתכלות בשוק כדי לוודא שהן עומדות בתקנים שנקבעו.
